לעבור ללינוקס

שלומי ישראל כתב מאמר על הסכנות בהעברת משתמשים ללינוקס מבחינת צורת תפיסתם את המערכת. בגדול אני מסכים איתו. כיום לינוקס מוכרת כמערכת למשתמשים מקצועיים בלבד, והמשתמש הממוצע ילך לאיבוד במאמציו ללמוד ולהכיר את המערכת, ועשוי לוותר עליה מהר מאד.

כמשתמש באובונטו, אני רואה מערכת שיכולה להחליף את ווינדוס גם בקרב משתמשים שלא יצליחו לשלוט בכל כלי שורת הפקודה של לינוקס (וסט תוכנות שורת הפקודה של לינוקס הרבה יותר עשיר מהמקבילה שלו בווינדוס), אבל המעבר לא יהיה קל.

לינוקס כיום הרבה יותר בשלה לשולחן העבודה מאשר לפני שנים ספורות, גם מבחינת דעת הקהל בארץ. הבעיה היא שמעבר משתמשים למערכת לפני שהם מכירים אותה ואת מגבלותיה עלול לגרום לדעת קהל שלילית בקרב משתמשים אלו, ואולי אף לפגיעה באחוז המהגרים בשנה. מאחר ומדובר במשתמשים רגילים, אני מניח כי
מעבר ללינוקס צריך להיות הדרגתי, וכלל לא להיות "מעבר", אלא רק עוד שינוי בשרשרת של שינויים מבחינת המשתמש. תוכנות עוגן רבות של לינוקס זמינות למשתמשי ווינדוס. אפשר למנות תוכנות כגון פיירפוקס ואופן־אופיס כתוכנות איכותיות ומוכרות שיכולות לעבוד גם על ווינדוס. כיום אנחנו רואים משתמשי פיירפוקס רבים בארץ, שבחרו בדפדפן זה בגלל יתרונות כאלה ואחרים על הדפדפן המקביל של מייקרוסופט. אני פחות מכיר את סוגיית אופן־אופיס, אבל אני מניח ומקווה שהמצב שם דומה ויש בסיס משתמשים נכבד גם בקרב משתמשי ווינדוס.

לאחר פרק זמן המשתמש שלנו מתחיל להתעניין בקוד הפתוח וביתרונותיו על־פני תוכנות רגילות. אפשר להמליץ לו על תוכנות נוספות שיכולות לשפר לו את חווית השימוש בווינדוס (Miranda או Gaim כתוכנות מסרים מידיים, 7Zip לעבודה עם קבצים דחוסים במקום winzip ודומותיה, Gimp במקום Photoshop וכדומה), כשהמטרה בסופו של דבר היא סביבת ווינדוס נקייה מתוכנות "סגורות".כאשר ישנו שימוש בתוכנות פתוחות באופן בלעדי, המשתמש עצמו יתחיל להתעניין במעבר לסביבה פתוחה, במיוחד אם יש לה כמה יתרונות שאין למערכת הנוכחית שלו. אל לנו לרוץ ולהסביר לו איך לבצע את ההתקנה, אלא לוודא שהוא מכיר את היתרונות והחסרונות הטמונים בכך, את דרך העבודה של לינוקס וכמובן צורת ההתקנה. משתמש שיתקין לינוקס ויתאכזב עשוי מאד שלא לחזור למערכת זו בעתיד, גם אם יובטח לו שמערכת ההפעלה השתפרה והבעיות שלו לא קיימות יותר.

כדי להקל את המעבר, כדי שבשלב הראשון המשתמש לא ישמיד את המחשב שלו. אפשר להשתמש במכונת לינוקס וירטואלית, להפעיל את המחשב מדיסק LiveCD או אפילו להשתמש בהתקנת לינוקס ידידותית לווינדוס. יש להדגיש למשתמש את ההבדל בין הפעלת לינוקס בדרכים אלו לבין התקנה אמיתית, כדי שהוא לא יתבאס מהבעיתיות שבדרכי עבודה אלו (איטיות, חוסר יכולת שמירת קבצים, חוסר יכולת הוספה ושימוש בתכונות מסויימות וכו').

רק כשהמשתמש מספיק מנוסה ובטוח שברצונו לצלול ללינוקס אפשר לתת לו לעבור, רצוי מאד בסיוע של משתמש לינוקס מנוסה מספיק. מאחר והתקנת לינוקס שונה מהתקנת גירסה חדשה של ווינדוס, וצורת העבודה בלינוקס עשוייה להיות מבלבלת את המשתמש, יש צורך במסייע סבלני לדרישות המשתמש. אותו מסייע לא חייב להיות צמוד למשתמש בכל עת, וכתובת דוא"ל או מספר טלפון עשויים להספיק, העיקר שהמשתמש ירגיש שיש לו למי לפנות ובמי להיעזר, ושזה לא יהיה מקום המוני כמו פורום בו המשתמש עשוי שלא להרגיש בנוח עם שאלות מגוחכות (ועלול אף לזכות בתשובות בהתאם).

אובונטו לינוקס היא המערכת שלמיטב ידיעתי הכי תואמת את הדרישות שלי. המערכת מגיעה בדיסק אחד בודד במקום כמו נכבדה של דיסקים, וניתן לקבל דיסק "מקורי" בדואר. התברר לי כי לתת למישהו דיסק התקנה מקורי של לינוקס יש יתרונות על־פני דיסק משוכפל/צרוב, שכן המשתמש רגיל כי תוכנות בעלות הדפס ואריזה מסופקות בדרך־כלל תמורת סכום כספי נכבד, ולא בחינם ובאופן חוקי (וכנראה גם לנדיבות של חלוקת הדיסקים יש איזשהי השפעה). אובונטו מגיעה על דיסק שכולל גירסאות לווינדוס לתוכנות הבולטות, כך שגם משתמש ווינדוס ממוצע עשוי למצוא שימוש בדיסק. לאחר צבירת נסיון עם תוכנות לינוקס טיפוסיות, המשתמש יכול לנסות את ההפעלה של הדיסק על־פני סביבהשלא כוללת התקנה ולראות את יכולות המערכת (או את הדימיון הרב בין כל מערכות ההפעלה הקיימות), ורק כשהוא מרגיש מוכן הוא יכול להזניק את תוכנית ההתקנה מהדיסק ולקבל מערכת לינוקס שלמה בכונן הקשיח.